מה בין אילוף לתקשורת בספורט האג'יליטי והצורך בשניהם?

 מאת: דנה ורדינון

כתבה זו תוקדש לאילוף כלבים ומה שקרוי בפי כל "משמעת" ותקשורת בין בני הצוות הכלב והנוהג (כאשר הנוהג הוא במרבית המיקרים גם הבעלים של הכלב).

כאשר רוכשים כלב ובעיקר גור יש להקנות לו חינוך "עשה" ו"אל תעשה" . הבעלים מחליטים על גבולות ומחנכים את הכלב לפעול במסגרתם. במסגרת זו חינוך לצרכים הוא כמובן אלמנטרי. בנוסף הכלב צריך להכיר את שמו ולבוא כאשר הוא נקרא. פרט לקריאה "אלי" רצוי שיבין קריאת עידוד "כלב טוב" ומצד שני כנגד דרישה להפסקת פעולה באמצעות המילים: "די" ו"לא" . אצלנו בחוג אנו יוצרים הבחנה בין שתי מילים אלו: "לא" להפסקת מעשה שהכלב יזם ו"די" להפסקת מעשה שהבעלים יזם.

במסגת החינוך יש לקחת החלטות בנוגע למרחב הפרטי של הכלב; האם כל הבית עומד לרשותו ? האם הספות עומדות לרשותו ? האם הוא חולק עם הבעלים את המיטה ? והחלטות בנוגע להתנהלותו; מתי הוא אוכל ? מה הוא אוכל ? במה הוא משחק ? ועוד.

קשה לאנשים לפעמים להבין אבל אולם מסגרת וגבולות יוצרים כלב (כמו גם ילד על פי פסיכולוגים) מאושר! . יש בטחון ושלווה במסגרת, בהרגלים הקבועים כאשר רק בזכות הגבולות יתאפשר חופש אמיתי (בו הכלב מאושר ומוגן עד כמה שאפשר). קרי - גם אנחנו בזכות גבולות המדינה יכולים להתנהל בבטחון ובחופש יחסי.

לאחר ש"על רגל אחת" התייחסתי לחינוך הכלב אתייחס לרמה מעל זה- וזו המכונה "משמעת".

הבסיס לאג'יליטי הוא משמעת ברמה גבוהה. מדובר בכלב שצריך לבצע מכלול פקודות עם ובלי רצועה במרחקים שונים מהנוהג/ בעלים. הפקודות המקובלות הן: "שב", "ארצה", "אלי" , "השאר" ו"רגלי". הכלב צריך לבצע אותן בצורה מדוייקת ללא סייגים גם כאשר ישנם גירויים מסביב כגון: משחק כדורגל, כלבים נוספים ועוד.

אצלנו בחוג יש צורך בפקודות/ הוראות נוספות כגון: "עמוד", "קדימה" ,"מסביב", "לאט" , "ימין"- החלפת צד פקודת הרגלי משמאל לימין (יש הנוהגים ללמד את הכלב פקודות נוספות שעשויות לעזור לו בביצוע המסלול כגון: "קרוב", "רחוק" ועוד)

חשוב לציין שאין לכלב בעיה ללמוד מכלול עשיר של מילים ופקודות/הוראות. לכל אחד ממכשולי האג'יליטי יש שם והכלב לומד אותם , כדוגמת: "סללום" , "צמיג" , "נדנדה" , "גשר" , "מנהרה" , "שרוול" ועוד.

מדוע יש לנו צורך בפקודות/ הוראות נוספות ?

ככל שאנחנו מעניקים לכלב יותר כישורים ונותנים לו יותר אינפורמציה כך היכולות שלו גדולות יותר ויש לו בטחון בביצוע מסלול המיכשולים דבר שתורם בדיוק, בשיפור המהירות וחדוות העשיה.

אעמוד על חשיבותם של שתי פקודות חשובות: "ימין" ו"קדימה".

הפקודה/ הוראה "קדימה" למעשה אומרת לכלב : "רוץ מהר, בלי קשר אלי –גם אם אני רחוק ממך, ובצע ללא הוראה ספציפית ממני את המיכשולים שבדרך". פקודה זו יכולה להנתן בהתאם לטווי המסלול כאשר המיכשולים, שיש לבצעם ברצף, ממוקמים יחסית בקו ישר ואין "מכשולים" (שאסור לעבור אותם)בדרך. תזכורת: המיכשולים ממוספרים ויש לעוברם רק על פי הסדר אחרת הצוות נפסל.

בדרך-כלל פקודה זו ניתנת בסוף המסלול בדומה ל "ספרינט", מאחר והשופטים אוהבים שהסיום יהיה מהיר כחלק מ"השואו" עבור הקהל. הכלב יכול לסיים את המסלול לפני הנוהג מכיוון שמפסיקים למדוד זמן כאשר הכלב עובר מעל המשוכה האחרונה (בלי קשר למיקומו של הנוהג).

הפקודה/ ההוראה - "ימין" על המסלול מאפיינת נוהגים בודדים שמעבירים את הכלב באמצעות פקודה לצד אחר שלהם בכדי לבצע קטע מסלול. לא אמורה להינתן בזמן ריצת המסלול פקודה לשינוי מיקומו של הכלב (צד ימין או שמאל)- הדבר פוגע בזרימה הטבעית בה לוקח הכלב את המסלול ועלול לעכבו.

החשיבות של הוראה זו, במהלך הלמידה ותרגולי המשמעת נועדה , ליצור התניה- להרגיל את הכלב להימצא בנוחות גם מצדו השני של הנוהג- צד ימין (מצב הקורה פעמים רבות במרוץ מסלול האג'יליטי).

כל מסלול אג'יליטי בנוי מפניות בעלות זוויות שונות ומסיבובים. כאשר המטרה לעבור את המסלול בדיוק הרב ביותר (clean run) ובמהירות הגבוהה ביותר. באופן טבעי הכלב ימצא לחלופין מימין ומשמאל לנוהג.

הצוות: הנוהג וכלבו הם כמו רקדנים, בני זוג קבועים, שרוקדים ריקוד ספונטני כאשר הם מסוכרנים אחד עם השני (בל נשכח כי המסלול משתנה ורק הנוהג למד אותו לפני הביצוע)

נוהג אג'יליטי מפורסם בזמנו כינה זאת "poetry in motion"- כך נראה האג'יליטי במיטבו.הכלב צריך לחוש בנוח בהימצאו משני צדי הנוהג כמו גם מאחוריו או מלפניו.

פקודות/ הוראות קוליות חשובות לאימון אג'יליטי, אך חשובה לא פחות ולמעשה אף יותר היא שפת הגוף. באג'יליטי הנוהג מנסה לעזור לכלב עד כמה שאפשר לבצע כראוי את המסלול ולצורך זה הנוהג עושה שימוש בשפת גוף. יש טכניקות אוניברסאליות של שפת גוף, אך לכל נוהג שפת גוף וקצב משלו וכך גם שפת הגוף של הכלב והקצב שלו.

כאן באה לידי ביטוי התקשורת הגבוהה הנובעת מקשר עמוק.

ההיכרות הצמודה, האהבה ללא תנאים (של שני הצדדים), הנאמנות , השמחה בעבודה משותפת, הם אלו שמולידים את האג'יליטי האמיתי ובמיטבו כפי שאני רואה זאת.

אומרים על בני זוג ש"כשישנים על אותו כר מקבלים את אותו הראש" אז בתחום האג'יליטי גם זו אמיתה. איני אומרת שבכדי להצליח צריך לחלוק מיטה וכרית עם הכלב - נהפוך הוא ,אך יש לשתף את הכלב כמה שיותר בפעילויות הפנאי שכן הכלב הוא חלק בלתי נפרד מהלהקה מהמשפחה: טיולי הבוקר הלילה, ההליכה, הג'וגינג, יציאה לחיק הטבע, לים, השמחה במפגש המחודש כשחוזרים מהעבודה, המשחקים במשיכת חבל ובכדור, ההברשה, החפיפה, המגע והפינוק.

נוצר אמון (trust )שמקנה בטחון ואהבה ואלו האחרונים מעניקים שמחה ורצון לעבודת צוות.

כל מערכת יחסים בין הנוהג לכלבו מוקרנת על המסלול. כלב ללא בטחון אהבה ושמחה באימון עלול להסס ואף לסרב לבצע מכשול מסוים . הייתי עדה לתקרית מצערת בה בעת אליפות כלב ביצע מיכשול בצורה לא מושלמת – אז מיד הנוהגת קראה לו תוך כדי שהפגינה כעס. בתגובה הכלב ברח ממנה ובכך הפגין פחד מהעתיד לבוא. השופט כמובן לא אהב את שקלט והחליט לפסול את הצוות לא רק ממסלול זה אלא מביצוע יתר המסלולים באותה תחרות ו"אות קלון" הוטבע בה.

מבחן אג'יליטי מורכב ממסלול שאורכו כ 160 מ' ואשר מכיל

כ 20 מכשולים ועל הצוות לבצע אותו תוך כ 40 שניות. כאשר כל שניה ואף מאית שניה הן משמעותיות. שפת גוף לא נכונה יכולה לגרום לפסילה וכך גם איחור במתן פקודה/ הוראה. התקשורת וקריאת שפת הגוף של הכלב והנוהג תוך כדי ריצה חיונית להצלחה. הנוהג והכלב הם שילוב, צוות, שאין שני לו. הם מכירים את שפת גוף של שותפם על כל הניואנסים הקטנים בינהם: גודל הצעד, שינוי בו, מנוד ראש, הטיית זנב, הטיית גוף,הנפת יד ומבט. בלי לדעת אנחנו קוראים סימנים כה רבים בשניות מועטות - אנחנו: הכלב והנוהג קוראים את המפה המיוחדת שביניהם. המשוררת לאה גולדברג בשיר האהבה שלה "סליחות" הטיבה לתאר זאת במילים "ולמדתי שם של כל ריס וציפורן "

האג'יליטי במיטבו אינו רק סיפור הצלחה זהו סיפור אהבה.

לאור כל האמור לעיל משתמע כי הצוות הוא אחד ובלתי ניתן להפרדה. אם הנוהג מושבת מסיבה בריאותית כגון: גב תפוס, שפעת וכדומה הכלב מושבת מכיוון שלא נכון לבלבל את הכלב ולהמציא לו נוהג מחליף כי מכל ההרמוניה שנוצרה ומכל הקשר והתקשורת העמוקים לא יוותר הרבה. גם אם הכלב ונוהג חדש יצליחו לבצע מסלול, העין המקצועית תבחין בפערים בין הנוהג לכלב. לא פלא שבספורט האג'יליטי ברחבי העולם כולו הנוהג הוא גם הבעלים- יחדיו הם יוצאים את הבית ואליו יחדיו הם חוזרים.

קריאה מהנה !