• כלביאדה

 נחום סחר ז"ל

 

מאת: דנה ורדינון. 

נחום סחר גדל והתגורר בקריית אונו כאשר תמיד היה כלב לצדו. זו הייתה אהבתו הראשונה אשר ליוותה אותו לכל אורך חייו. בדומה לנוח המקראי אף הוא קיבץ אותם זוגות זוגות- תמיד שני כלבים במקביל. בתחילה היו תמי (זאבה מעורבת ) וטייגר (דני מעורב) בהמשך גורה ורשף הדוברמנים כאשר בעקבותיהם היו שני רועים גרמנים: סנטו הקשוח ובלק החמוד, משהו בסגנון "הטוב הרע והמכוער" (רק בלי המכוער) וכיום ניתן למצוא בביתו את בל ובנה נץ מגזע הבורדר קולי.

בשנת 1979 התחיל את דרכו הרשמית בכלבנות עם הצטרפותו לחוג הישראלי לאילוף כלבים. בשנת 1982 היה חבר בוועדה משותפת לחוגי עבודה ואילוף המקימה את ועדת אכ"ע ותקנוניה.

בין השנים 1984-1982 השתתף עם כלבתו, גורה במבחני שוצהונד כאשר גולת הכותרת הייתה ב 1982 הוא נסע איתה לדרום אפריקה לתחרות בינלאומית שם הם התחרו נגד גרמניה, יפן, ארה"ב וארצות נוספות, וקטפו את מדליית המקום הראשון.

שם, בדרום אפריקה הוא חזה לראשונה בספורט האג'יליטי בו התאהב מיידית והחליט לייבאו לארץ. בעזרתו תורגם תקנון האג'יליטי, נבנו מתקנים וכל זאת כמעט כעשור לפני ש ה FCI הכיר באופן רשמי בספורט זה.

בשנת 1991 הוא ארגן תחרות אג'יליטי ראשונה בארץ והשתתף עם כלבו האישי. מאז שקד בכל מרצו לקידום האילוף עם דגש על ספורט האג'יליטי. בשנת 1994 עבר השתלמות בגרמניה בהנחיית שופטת מוסמכת לאג'יליטי ב1995 השתלם בגרמניה והולנד וב1998 סיים את התמחותו התיאורטית והמעשית אצל שופט בכיר מגרמניה. כך בשנת 1999 הוסמך על-ידי ההתאחדות הישראלית לכלבנות לשופט האג'יליטי הראשון בישראל.

אנחנו על המפה

משנת 1995 היה חבר בועדת ה- FCI לאג'יליטי אשר אחראית על כל תחום האג'יליטי בארגון העולמי ה-FCI. לאורך כל השנים היה המאמן וראש המשלחת של החוג הישראלי לאילוף כלבים באליפות העולם באג'יליטי אשר נערכת מידי שנה במדינה אחרת. לא רק טל ברודי אמר "אנחנו על המפה", זאת גם אמר נחום שפרץ דרך לאליפויות עולם בהן נטל החוג חלק ודגל ישראל התנוסס בגאווה במופע הפתיחה והסיום לצדם של קרוב לשלושים דגלים נוספים.

לאורך השנים הייתה בזכותו נציגות ישראלית באליפות בהולנד , קופנהגן, סלובניה, גרמניה פורטוגל וצרפת. נחום, השגריר של החוג, היה אהוד ומוערך בקרב אנשי מפתח רבים בעולם האג'יליטי ביניהם מייסד האג'ליטי, מר פיטר לואיס מאנגליה.

משנת 1985 ובמשך 17 שנה כיהן נחום כיושב ראש החוג הישראלי לאילוף כלבים עד שבחר לפרוש בכדי להקדיש את מרצו בקדום הצד המקצועי של האג'יליטי.

הוא אופיין בצניעות חריצות ומסירות ומעולם לא "שקט על שמריו" הוא היה המורה התלמיד ועובד האדמה הנצחי. כאשר היה צריך לשפץ מתקנים ולדאוג למגרש הוא היה מנצח על המלאכה. תקופה ממושכת החוג עבד על מגרש בכפר טרומן ומפעם ופעם היינו צריכים להכשיר את הקרקע: אז היינו מנכשים עשבים, אוספים אבנים, סותמים בורות מתקנים וצובעים את המתקנים אשר צבעם המקורי היו אדום לבן ונחום מתוך פטריוטיות בחר לצבוע אותם כחול-לבן.

לאורך חייו לא הפסיק ללמוד ושאף להתמקצעות. כבר בתחילת דרכו הכלבנית השתתף בקורס בסיסי ומתקדם לכלבנות ועבר קורס מאמני כלבים. בתחום האג'יליטי תמיד היה מעודכן בשינויי התקנון האחרונים וחיפש אפשרות להשתתף בסדנאות והשתלמויות בתחום. הוא גם יצר תקנונים להכשרת/הסמכת מדריכים ושופטים באג'יליטי. בשנים האחרונות שקד על הכשרת דור ההמשך מבחינה מקצועית וכחודש וחצי לפני פטירתו התבשר כי ההתאחדות הישראלית לכלבנות אישרה את הסמכתם של שני שופטי אג'יליטי מחברי החוג.

מפתיע, אך היו לנחום גם חיים מלאים ופעלתניים בנוסף לפעילות הכלבנית שעל-פי סקירה זו ניתן לחשוב שמילאה את כל עולמו.

נחום היה במקצועו מהנדס חשמל ועסק בתחום מעל 35 שנה. היו לו חברים, מכרים וכמובן גם משפחה.

נחום החזיק בשתי משרות מקבילות תובעניות שדרשו את כל תשומת לבו והיו כרוכות גם בנסיעות לארצות אחרת. המשפחה היא זו שגישרה בין שני העולמות: העבודה כמהנדס ופעליו בכלבנות. נחום שהיה אדם פרטי וצנוע שמר על הפרדה בין העולמות ומעטים ידעו על קיומו של "עולם מקביל".

את אתי, אשתו-חברתו לחיים פגש בשנת 1971 ונולדו לזוג שלושה ילדים: ענת, משה ועופר אשר גדלו בחברת הכלבים ולתוך עולם הכלבנות של אביהם. כל אחד מבני המשפחה קיבל את אהבתו (ויש שיאמרו שגעונו) לכלבים בהבנה רבה והם גם הפכו שותפים לאהבתו זו. כך ששיגעונו לכלבים לא בלט יותר מידי מעל השטח.

שמה של הדוברמנית המיתולוגית של המשפחה ניתן לה על ידי ענת בת ה-4. נחום הביא את הכלבה הביתה ואמר לענת שהנה גור כלבים לפניה. ענת ככלבנית ותיקה בת 4 "בדקה את השטח" ותיקנה את נחום באומרה שזו גורה ולא גור- מכאן שמה של הכלבה (שזכתה כאמור במדליית זהב באליפות בינלאומית ב 1982). עופר, בנו הצעיר, כמעט נולד לתוך האג'יליטי. כמחצית מחייו היה מצטרף לאימונים עם נחום; בתחילה עם כלבם בלק ובהמשך עם בל

ויחדיו גם נסעו למספר אליפויות עולם.

אתי, אשתו, מציינת שבשנים הראשונות נחום היה אובססיבי בנושא הכלבנות אך בהמשך התמתן רק לכדי :

שלוש פעמים בשבוע (בכל פעם 4 שעות), מפעם לפעם מבחנים, אימונים תערוכות בימי שבת ובנוסף ישיבות ועד החוג, ישיבות ועדת אימון, קורס להכשרת מדריכים, מפגשים להכשרת שופטים, תרגום תקנוני אג'יליטי ועדכונם, שמירה על קשרים עם חו"ל והרשימה קצרה מלהכיל.

נחום ונוכחותו התמזגו עם "החוג הישראלי לאילוף כלבים ואג'יליטי" עד שקשה להפריד בין השניים: החוג הוא נחום ונחום הוא החוג .טביעת ידו וכף רגלו מצויות בכל אשר נפנה.

נחום ממשיך ללוות אותנו בחזונו- להנות מהאג'יליטי כאן בארץ ואנו חברי החוג נמשיך בדרך אותה התווה לנו.